אודותיי

מאז ומתמיד אהבתי לעבוד עם אנשים. אני בן אדם של אנשים. אני אוהבת את התקשורת בינינו, את הלמידה הבלתי פוסקת מכל אחד ואחת, ואת האינטראקציה שמובילה למקומות חדשים.

אחרי שנים שעבדתי במלונאות, (ואהבתי את זה. מאוד.) נולדה הבת שלי אמי. הלידה היתה לא פשוטה, ההנקה שהיתה אמורה להיות הכי טבעית ומחברת, גם לא קרתה מיד, ובעצם כל התסריט המושלם שבניתי לעצמי ולתחילת הסטטוס החדש שלי, היה רחוק מהמציאות. 

הכל הרגיש כמו כאוס אחד גדול, שום דבר לא מסתדר ולא מתחבר. אני בטוחה שלא מעט אימהות יכולות להזדהות עם התחושות האלה. אבל להגיד את זה בקול? לא העזתי. כי איזו מן אמא אני?

בקיצור, רגשות אשם מפה ועד אתן יודעות בעצמכן.

לאט לאט התחלתי לצאת עם אמי לסדנאות, לפגוש עוד אימהות, ונחשו מה? אני ממש לא מיוחדת! מסתבר שאני לא היחידה שקשה לה. שוקינג, אני יודעת. אז הסדנאות האלה, מעבר להעשרה שקיבלתי מהן, וכלים אמיתיים להתמודד עם בכי וגזים ושאר נפלאות התינוק, ואימהות מהממות ששיתפנו ופרקנו אחת לשניה, מצאתי את עצמי נהנת מאמי שלי. אחת הסדנאות היתה סדנת עיסוי תינוקות. זאת הסדנה ששינתה את היחסים בינינו, באמצעות המגע, המון מגע. באמצעות עיסוי יומיומי, נתתי לאמי את את היכולת להתמודד טוב יותר עם התקפי גזים וכאבי בטן, הכרתי לה את גבולות הגוף שלה, עזרתי לה להרים ראש ולהחזיק אותו זמן ממושך, הכרתי אותה ואת הסימנים שלה טוב יותר, התקשורת בינינו השתפרה וכבר לא חששתי מכל בכי שלה, כי הכרתי היטב מה היא מנסה להגיד לי, ובהמשך הבנתי שבאמצעות המגע איפשרתי לה לישון בצורה איכותית יותר ובפרקי זמן ארוכים יותר.

מיותר לציין שלא חזרתי למלון. בשלב הזה משהו אחר בוער בי. הרצון הזה להעביר הלאה לעוד ועוד משפחות את הקסם של המגע. את חיזוק הקשר הרגשי. את הכלים להתמודדות ראשונית. את הביחד עם עוד אימהות ותינוקות. את השינה הטובה והאיכותית. את ההרדמות העצמאית. 

מתרגשת כל פעם מחדש להכיר עוד אמא ועוד אבא ועוד תינוק, ולהעביר להם את הכלי שהתינוקות שלהם כלכך צריכים - מגע (וכמובן לישון טוב).