לפעול ממקום מודע ושקול כדי לתת מענה נכון לצורך של הילד שלנו

החופשה הראשונה שלנו מזה שנה וחצי, היתה קצרה מידי. אבל אחלה חופשה. ובלי אמי. ג'אסט דה טו אוף אס. אמי אצל סבתא. אני רגועה. וטוב לי.

אממה.. מסתבר שלאמי עלה החום. היא הקיאה את הנורופן. ואני.. ניסיתי לשמור על קור רוח בשיחה עם סבתא, למרות שבפנים אני בוכה שאין לי יכולת לעזור.

לונג סטורי שורט, חזרנו למחרת. ולמרות שהיתה עם חום, היא רצה וקפצה וחיבקה אותנו. ואנחנו עטפנו אותה מרוב געגועים. כולה יומיים וחצי, כן.

לקראת הלילה, היא היתה נודניקית והתקשתה לנוח. אולי מהחום, אולי מגעגוע, אולי שיניים, אולי צמאה. הרבה אולי. אבל מה זה משנה בכלל מה הסיבה. אני איתה. לא עוזבת אותה. גם אם זה אומר שהלילה יהיה לבן. אני לא באה בגישה חוששת, אלא בגישה אמפתית לסיטואציה שבה היא נמצאת.

מהרגע שנכנסנו לחדר, היא התחילה להתלונן שלא רוצה שנצא. בהתחלה ישבתי ליד המיטה. ליטפתי אותה. נישקתי אותה. אמרתי לה שאמא פה איתה. שתעצום עיניים. ובכל פעם שרציתי לקום, היא פתחה עיניים ושוב התחילה להתלונן, לקטר וגם קצת לבכות. כאן הבנתי שאני לא יוצאת מהחדר עד שהיא נרדמת. פשוט כי זה הצורך שלה נכון לעכשיו.

הרי היא ילדה שיודעת להירדם עצמאית, הרי היא יודעת לישון שינה רציפה ללא תיווך שלנו. אבל הפעם היא צריכה אותי לידה. היא חולה. היא התגעגעה. היא ילדה. היא התינוקת שלי.

ואני לא מפחדת שתהיה לנו רגרסיה בלילות. אני מנהלת את הרגשות שלי ומגיעה אל הסיטואציה ממקום רגוע ואסוף שמבין שהבת שלי צריכה את הנוכחות שלי, את המגע שלי, את הקירבה והחום שלי.

וזה בדיוק מה שאתן לה.

אז התיישבתי על המיטה, ליטפתי אותה ואמרתי לה שאני לא הולכת עד שהיא נרדמת. הכלתי את הקושי והתסכול שלה להירדם, לצד החום שממש לא עוזר להירדמות טובה. ואז נשכבתי לידה, חיבקתי אותה ונרדמתי איתה. כשהתעוררתי היא כבר ישנה. זה היה שעה וחצי מאז שנכנסנו. לא זוכרת מתי פעם אחרונה לקח לה כלכך הרבה זמן להירדם. אבל זה לגמרי ברור לי.

היה לה סופ"ש שונה מאוד ממה שהיא רגילה. וכמובן שהיה לה קשה עם זה. למרות שהכנו אותה לקראת זה, השינוי היה משמעותי מאוד עבורה.

ברגע שנפעל ממקום בטוח ושקול ולא מתוך לחץ, אנחנו מהר מאוד נדע לענות את הצורך המדויק של הילדים שלנו. לא נחשוש מרגרסיה בשינה, מקסימום נתמודד איתה יום-יומיים ונחזור לשגרה. נזכור שגם אם הולכים צעד קטן אחורה, הוא כדי לתמוך בילדים שלנו כשהם ממש ממש צריכים אותנו.

ובתכלס, נהניתי לא פחות ממנה. להירדם איתה בחיבוק. להרגיש אותה הכי קרוב אלי.